איך תוכלו להסביר את הקשר המיוחד עם כלבכם?

איך אפשר להסביר במילים קשר עם כלב? זו משימה די מאתגרת להסביר לאנשים שמעולם לא גידלו בעלי חיים, את כמויות האהבה שמקבלים ונותנים. איך תוכלו להסביר שהכלב שלכם הוא לא רק כלב? יכול להיות שהגעתם לכאן כי אתם אוהבים את בעל החיים שלכם כאילו היה בן משפחה, יתכן ועברתם איתו תקופה מאתגרת ולא קלה ואתם מחפשים דרך נוספת לטפל בו . כשהכלב שלי היה חולה בסרטן התקשיתי להסביר במילים עד כמה אני אוהבת אותו ועד כמה אני רוצה לעזור לו בכל דרך אפשרית .חיפשתי דרך אלטרנטיבית לשיפור איכות חייו למרות המחלה, כי בשבילי הוא אף פעם לא היה רק כלב .הוא תיווך ביני לבין העולם ,הרחיב את עולמי החברתי, הקל על בדידותי ,היווה אוזן קשבת ונתן לי אומץ וביטחון. שמו היה רוקו ,והוא היה אהבת חיי במשך 11.5 שנים.

מי אימץ את מי?

את רוקו אימצתי בגיל 26 , לאחר ארבע שנים של נדודים בארץ ובעולם .הרגשתי שאני צריכה עוגן שישאיר אותי פה. ידעתי שאם אאמץ כלב לא אתפתה לחפש את עצמי בטיולים נוספים, ואוכל סוף סוף להתחיל ללמוד. רוקו אומץ  מעמותת "תנו לחיות לחיות",  או שאולי יהיה נכון יותר לכתוב שהוא אימץ אותי. התכוונתי לקחת כלב אחר ,ורוקו קפץ בכזו נואשות על סורגי הכלוב , עד שהוצאתי אותו החוצה לטיול והתאהבתי. הוא היה כלב שחור מעורב ואצילי בן שבעה חודשים, והלך אחרי בימים הראשונים לכל מקום . למרות שגידלתי כבר כלבה בילדותי ,הרגשתי שהקשר עם רוקו שונה ושהוא הופך במהרה להיות חברי הטוב ביותר.

שם קוד לשפיות בתקופת הלימודים

כבר בשנת הלימודים הראשונה שלי בשנקר, הבנתי שיכול להיות שלא בחרתי תחום לימודים נכון. אם חשבתי שברגע שאבחר מה ללמוד הבלבול יסתיים, אז טעיתי. ידעתי שאני יכולה להסתדר עם עיצוב הטקסטיל שבחרתי ללמוד, אבל לא הייתה לי התשוקה למקצוע, כמו שזיהיתי אצל חברי לשכבה. לצערי לא היה לי האומץ לעזוב את הלימודים, ועשיתי עם עצמי הסכם שיעזור לי לשרוד את הלימודים: הבטחתי לעצמי שרוקו יהיה שם הקוד שלי לשפיות. התחייבתי מול עצמי שלא אעשה בביה"ס לילות לבנים כמו שאר הסטודנטים, ושהזמן המקסימלי שאחזור הביתה הוא חמש בערב! החלטתי שיהיו לי חיים מחוץ ללימודים, וכך היה. בכל יום הייתי ממהרת לחזור מהלימודים ולוקחת את רוקו לגינת הכלבים בגן העליה בגבעתיים. לאט לאט צמחו  סביבו חיי חברה חדשים: היינו חבורה די גדולה שנפגשה שם יום יום, החליפה חוויות מגידול הכלבים ונוצרו שם חברויות נהדרות ,שני זוגות אפילו התחתנו בזכות המפגש הזה. קראנו לעצמנו "מפגש הכלבים". אלו היו הימים התמימים שבהם הסדרה אבודים רצה בארה"ב וה-VOD עדיין לא היה קיים או שהיה בחיתוליו. אני זוכרת שבכל פעם היינו מחכים שישודר הפרק בארה"ב, ואז הראשון מהמפגש שהצליח להוריד אותו מהרשת עם תרגום היה צורב אותו לשאר החבר'ה על דיסק. פגשתי שם אנשים יקרים וכלבים מדהימים. שמות החברים הטובים של רוקו: טישו, ניקיטה, צ'ייסר, טאז, קורי, ניקה וטוי. ,לדעתי כולם כבר משחקים עם רוקו בין העננים.

חבר להרפתקאות ונדודים

כשסיימתי את לימודי ,קיבלתי הצעת עבודה בצפון. כולם אמרו לי כמה אני אמיצה לעזוב את המרכז, ולעבור  לבדי למקום בו אני לא מכירה אף אחד. אבל אני ידעתי שאני לא עוברת לבדי, יש לי את רוקו ואנחנו יחד בסירה הזו. הלב שלי היה צמא להרפתקאות ולמרחבים חדשים, בכל זאת עברו ארבע שנים מנדודי האחרונים בעולם. הוא נתן לי את הביטחון שיחד נהיה בסדר. עברנו לגור בקיבוץ פרוד ליד כרמיאל. בתחילה בבית פיצפון ובשלב מאוחר יותר בבית גדול יותר ,שנוף יפיפה נשקף ממנו, בקצה הקיבוץ.  רק גדר קטנטנה הפרידה ביננו לבין הטבע והיינו קופצים מעליה ומטיילים יום יום בגבעות מסביב . עברנו הרבה חויות יחד, באחד הטיולים נתקלנו במשפחת חזירי בר ובפעם אחרת בשור עצבני. אפשר לומר ששמרנו האחד על השניה. היינו בלתי נפרדים, ותמיד מצאתי פתרונות יצירתיים כדי שנלך יחד לכל מקום; למשל בקיבוץ היה לי חבר טוב שבביתו היו שטיחים בהירים. דאגתי שבכניסה לביתו תמיד יחכו לרוקו שני זוגות גרביים בכדי שיוכל להיות יחד איתנו מבלי להכניס את הבוץ מבחוץ. פעמים רבות קיבלתי ביקורת מהסביבה שאני משקיעה בכלב את חיי, ושהוא בראש סדר העדיפויות שלי, וזה היה נכון. הוא נתן לי אהבה, בטחון, נאמנות, חברות ויציבות שנזקקתי להם ,ואני טיפלתי בו. אני גם זוכרת ויכוחים על רוקו עם מישהו שיצאתי איתו. הוא אמר שרוקו יותר חשוב לי מהחיים שלי, ושאני רואה קודם את טובתו.  אבל כשלרוקו היה טוב, לי היה טוב. זה היה קשר דיפוזי שכזה ולא ממש עניין אותי מה הסביבה אומרת.

שני קלסטרופוביים באוטו אחד

פעם בשבועיים הייתי נוסעת לבקר את המשפחה והחברים בגבעתיים. היה לנו ריטואל קבוע: ביום רביעי בערב לפני הנסיעה הייתי מכינה תיק עם בגדים ואורזת אוכל לרוקו. בחמישי בבוקר הייתי נוסעת לעבודה לחצי יום. בצהריים הייתי אוספת את רוקו והציוד והיינו יוצאים למסע לגבעתיים. אני שונאת לנהוג למרחקים. השהייה באוטו יותר מחצי שעה מכניסה אותי לחוסר נוחות ולקלסטרופוביה. גם רוקו לא היה חובב נסיעות ,אבל איכשהו כשהיינו יחד זה הרגיש כמו משימה שאפשר לצלוח. היינו תמיד נוסעים מהקיבוץ כשעה ואז עוצרים  להתרענן ביוקנעם בתחנת הדלק. ההתרעננות תמיד כללה ארטיק רמזור:היינו אוכלים יחד את הארטיק, ביס לי ביס לו ,ואז ממשיכים בנסיעה. כשהיינו מגיעים לגבעתיים, רוקו היה מקבל מלא הפתעות ונקניקים מאמא שלי והרגיש כמוני, שהוא חזר הביתה לסופ"ש להתארח ולהתפנק אצל סבתא.

זמן רוקו

לאחר מספר שנים כבר גרנו במרכז תל אביב והים היה לאהבתי השניה. בכל יום שבת הייתי קמה מוקדם ונוסעת עם רוקו לים. הייתי מקימה ציליה, מביאה עיתונים וספרים ודואגת שנהיה יחד בים בשעות הפחות חמות והפחות עמוסות. זה היה זמן האיכות שלנו יחד לפני שמתחיל להיות צפוף וחם. לקראת הצהריים, כשראשון החברים היה מגיע לשמור על הציליה, הייתי מקפיצה את רוקו הביתה וחוזרת לזמן האיכות עם החברים.

אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד ועוד על החוויות שצברתי עם רוקו  ועל הדברים שעשינו יחד .הוא היה חלק בלתי נפרד מחיי ,ומבחינתי לקשרים שאנו יוצרים עם בעלי החיים שלנו אין תחליף! לכן, אם בעל החיים שלכם חולה, אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה, יעוץ או סתם לאוזן קשבת אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ב   058-4166213 או להשאיר פרטים למטה ואשמח לעזור. רוצים לקרוא עוד על הקשר ביני ובין רוקו? לחצו כאן.