אודות

איך הפרידה הכואבת מהכלב המזדקן שלי שינתה את חיי? איך רוקו, שהיה אהבת חיי, ונפטר לפני כמה שנים גרם לי לעשות שינוי מקצועי, ואפשר לי לעזור להרבה כלבים ובעלי חיים אחרים בעזרת רפואה משלימה לבעלי חיים? 

שמי גליה ואני מאוד אוהבת כלבים. את רוקו אימצתי כשהייתי בת 26, לאחר 4 שנים של חיפושים עצמיים בארץ ובעולם. ידעתי שאם יהיה לי פה כלב לא אתפתה לצאת לעוד טיולים ארוכים, ואוכל סוף סוף להתחיל ללמוד. מהר מאוד הפכנו להיות בלתי נפרדים ולמדתי מה המשמעות של אהבת כלב. פתאום לא הרגשתי לבד בעולם. הוא נתן לי בטחון להתחיל לשוחח עם אנשים ברחוב, ליצור קשרים בגינת הכלבים וממש נוצר סביבו עולם חברתי שלם. לפני שרוקו הגיע הרגשתי לעתים קרובות בודדה וחסרת בטחון, ויחד עם רוקו לא הרגשתי כך יותר. בזכותו יכולתי להביע רגש יותר בקלות ולתת אהבה. לפעמים חשתי שאני שונה מן הסביבה ולא ממש ידעתי איך לגשר על הפער הזה, הרבה פעמים רוקו היה חלק מהגשר. הרגשתי שאין מישהו שמבין אותי בעולם הזה כמו רוקו.

כשרוקו החל להזדקן, פקדו אותו תחלואים רבים. האכזרי בהם היה סרטן בכבד. גרנו אז בדירת שותפים במרכז תל אביב, בקומה הרביעית ללא מעלית. אני זוכרת שתמיד ידעתי, שיום אחד רוקו לא יצליח לעלות יותר במדרגות, וזה יהיה הסימן שלנו לעזוב. כשהיום העצוב הזה הגיע, בלית ברירה חזרנו לגור אצל אמי, והתחלתי לחפש לנו דירת קרקע ברמת גן. במקביל,הפכנו להיות לקוחות קבועים במרכז הווטרינרי. הרגשתי שאני מוציאה המון כסף שאין לי, על בדיקות ופרוצדורות שלא מובילות לשום מקום, כשבכל ביקור או בדיקה אני נפרדת לשלום מ 1000 ₪ לפחות, ומרגישה עצובה ואומללה עוד יותר. ועדיין, לא יכולתי שלא ללכת לשם, כי לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים בזמן שהכלב שלי סובל. הווטרינרים שטיפלו ברוקו היו מקצועיים ורצו לעזור, אך הרגשתי שנשאבתי לתוך סוג טיפול שלאו דווקא מספק לי פתרון או הקלה. מצאתי את עצמי מלעיטה אותו בכדורים רבים וסטרואידים נוסעת אתו לכל מיני בדיקות חודרניות, כשאני שואלת את עצמי שוב ושוב, האם זו הדרך שאני רוצה לטפל בו?

זו הייתה תקופה לא קלה, בעבודה התנהלתי כמו זומבי, ורוב הזמן הייתי מודאגת, עצובה ומדוכאת. הרגשתי שהלב שלי כואב פיזית ושיש לי חור בחזה. החבר הכי טוב שלי היה חולה, ואני לא יכולתי להקל עליו. ידעתי שאי אפשר לנצח את הסרטן וחיפשתי אלטרנטיבה שתאפשר לנו להנות מאיכות חיים נורמלית בזמן שנותר לנו יחד.